<h1>האשכול — רצב"א, הלכ' מו"ק</h1>
<h2>דף ז:</h2>
ג' בנדרים [ז' ע"ב] נדוהו בפניו, שבושה מרובה, אין מתירין אלא בפניו, שלא בפניו מתירין בין בפניו בין שלב"פ. השומע אזכרה מפי חברו צריך לנדותו ואם לא נדוהו הוא עצמו בנדוי, שכל מקום שהזכרת השם מצויה עניות מצויה ועניות כמיתה שנ' כי מתו כל האנשים המבקשים נפשך ותני' כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני. ר"ה שמע אתתא דאפקא ש"ש לבטלה, שמתה ושרי לה לאלתר באנפאה. ש"מ השומע אזכרה מפי חברו צריך לנדותו, וש"מ נדוהו בפניו צריך להתירו בפניו, וש"מ אין בין נדוי להפרה ולא כלום. ת"ח מנדין לעצמן ומפירין לעצמן ואע"ג דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. נדוהו בחלו', כיון דבשמיא נדוהו, צריך יו"ד בני אדם דמתני הלכתא להתירו, אבל תנו ולא מתני לא, ואי ליכא דמתני הלכתא אפי' תנו ולא מתני ואי ליכא ליתב אפרשת דרכים ויהב שלמא עד דמקלע יו"ד דתני הלכתא. ידע מאן שמתיה מהו דלישרי לי', אמר רבינא לשמותיה שויא שליח משמיא, למשרי לא. שמתיה ושרי לי' בחלמא מהו אר"ח כשם שא"א לבר בלא תבן כך א"א לחלו' בלא דברי' בטלים א"ר הונא באושא התקינו אב"ד שסרח אין מנדין אותו אלא אומרים לו הכבד ושב בביתך חזר וסרח מנדין אותו מפני חלול ה' ופליגא ארשב"ל דאמר ת"ח שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא שנ' וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה, כסהו כלילה. ובירוש' [פ"ג ה"א] אר"ח שמעתי שאין מנדין זקן אא"כ חטא והחטיא כירבעם בן נבט. אבל ודאי מלקין אותו בצנעא כדא' בירוש' [סנהדרין פ"ב ה"א] כ"ג שחטא ונשיא שחטא מלקין אותו בפני ג' ולא בפני ב"ד של כ"ג שלא יתבזה בפני רבים וקרא אמר כסהו כלילה ומוקמינן לה את"ח. אמר ר"פ תיתו לי דלא שמותי ת"ח מעולם, וכי מחייב שמתא היכי עביד, כי הא במערבא אימני אנגדא דצורבא מרבנן ולא אשמתא. מאי שמתא, שם מיתה וי"א שממה יהי', מאי שפורי שנפרעין ממנו, מאי תברי תברא בתי רמי.
<h2>דף פז.</h2>
אמרו לו מת אביך וקרע ונמצא שהי' בנו יצא ידי קריעה, ודוקא אם נודע לו שהי' בנו תוך כדי דבור לקריעה אבל אח"כ לא, דבכל התורה תוך כדי דיבור כדבור דמי חוץ ממגדף, ועובד ע"ז שאומר אלי אתה, ומקדש, ומגרש. אבל אמרו לו מת לו מת סתם וכסבור שאביו הוא וקרע, ואח"כ נמצא שהי' בנו יצא אע"ג דנודע לו לאחר כדי דבור. שאילו רבנן על גברא דהויין לי' ב' אחוותא ושמע דשכיבא שרה אחתיה ונקט אבלות ז"י, לסוף שמע דלאו שרה שכיבא אלא מרים אחתיה אחרינייתא מי מחייב למנקט אבלות מרישא ולא נפק במאי דעביד דבשקרא שמע, הא מלתא דמי' להאי דלעיל דאמרו לו מת אביך וקרע ואח"כ נודע שהי' בנו, וכן [מי שיש לו] חולה [ונתעלף ודומה לו שמת] וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה, אא"כ מת תכ"ד.
